נתיבי איילון - נתיבי חידלון

עצבים! מאחרים לפגישה, המנוע מתחמם, אחרי יום עבודה, אולי מאחרים לאירוע בחורשה ליד נתניה!!

מי מאיתנו לא עמד או עומד בפקקים הענקיים אשר בנתיבי איילון ? ומי מאיתנו לא שאל את עצמו מדוע יש פקקים באיילון? שהרי לאורך האיילון , מהרצליה ועד ההתחברות לכביש 40 (מחלף חולות – גהה) אין אפילו רמזור אחד.

נתיבי איילון היא הדרך העמוסה ביותר במדינה. כאשר מעמיסים נפח תנועה גבוה על קיבולת דרך מוגבלת נוצר גודש הידוע בכינויו "פקק תנועה". משניים ועד שישה נתיבי נסיעה או אם תרצו נתיבי עמידה.

מה קורה באיילון?

בנתיבי איילון עוברים מדי יום כ 750.000 כלי רכב.

מהירות הנסיעה האפשרית משתנה בקטעי הדרך השונים אך ניתן להגיע למסקנה כללית ש בשעות הבוקר בין 07.00 ועד 09.30 ובשעות אחר הצהריים בין 16.00 – 19.00 מהירות הנסיעה אינה יכולה לעלות אל מעבר ל 40 קמ"ש. (תלוי בכיווני הנסיעה).

בל נשכח שהאיילון נבנה כדרך מהירה על כל משמעויותיה.

ישנם מקומות בהם התנועה עומדת ולעיתים נעה במהירות 15 קמ"ש – לדוגמא בשעות 16.30 בקטע ההלכה – ארלוזורוב.

לפי אתר נתיבי איילון – זמן הנסיעה בין הרצליה לחולון בשעה 16.45 מרחק 14 ק"מ מתמשך לאורך 25 דקות אך מי שנוסע בדרך זו ובשעה הזו יודע שזמן הנסיעה אינו פוחת מ 60 דקות, נתיבי איילון מדגישה שאת החישוב היא אינה כוללת את זמני ההמתנה ברמפות בכניסה וביציאה, מצחיק.

זמן נסיעה מגלילות לחולון בשעה 08.15 אורך 50 דקות ובשעה 16.30 – 55 דקות ,בשעות הלילה 20 דקות.

פקקי תנועה הם בעיה לאומית. אובדן זמן בפקקים פוגע בנהגים ,מצטבר להפסד של מיליארדים למשק , גורם לבזבוז דלק ומגביר את זיהום האוויר.

תאונה קלה, עבודות בכביש, רכב תקוע עבודת משטרה ומטען שנשפך על הכביש, גורמים מיד לפקק תנועה לאורך קילומטרים באיילון, דבר אשר מגביר את הסכנה לתאונה.

מה אומרים המומחים?

מנכ"ל נתיבי איילון לשעבר אריה בר,: "המדינה עשתה טעות נוראית, כשתכננה את הכביש של המדינה לפני 40 שנה, בלי להסתכל קדימה, הקיבולת שלו היא 350 אלף כלי רכב ביום, אך בפועל נוסעים בו 750 אלף כלי רכב ביום."

בשלב התכנון ,היועץ אמריקני לפרוייקט פרופסור ג'ק ליש, אחד הידועים בעולם בתחום התחבורה, תכנן את האיילון ככביש רחב בהרבה , אבל בממשלה ובעירייה טענו שלא יהיה צורך בכביש כה רחב .

כאן אפשר לסמן את תחילתו של המחדל.

אז מה השקענו בנתיבי איילון?

חברת נתיבי איילון הוקמה לפני כ 40 שנה בשנת 1970 כחברה משותפת לעיריית ת"א ומדינת ישראל.מטרת הקמת החברה הייתה ניצול תוואי נחל האיילון לסלילת עורק תחבורה שימנע היווצרות פקקי תנועה ושיקל את זרימת התנועה בעורקי התחבורה המרכזיים.

תחילת סלילת הכביש – 1979 עלות כוללת – כ-40 מילארד שקל. הפסדים בגלל תכנון לקוי – 5 מיליארד שקל. תנועת כלי רכב מתוכננת – 350,000 ביום. תנועת כלי-רכב בפועל – עד 750,000 ביום.

הפקקים ארוכים כל בוקר ואחר-צהריים והעבודות בלתי פוסקות. הפרוייקט שאמור היה לפתור בעיה טרם התרחשה,מנציח את הבעיה.

כל שנה עולות לכביש כ 200.000 מכוניות חדשות. מספר כלי הוכפל מאז התחילה העבודות באיילון .

האם אורך הדרך הוכפל? האם הדרך הורחבה? תוואי האיילון הוא נתון קבוע וכנראה שאין אפשרות לשנותו.

האם האיילון השיג את מטרתו? כמובן שלא.

התכנון הבסיסי של האיילון שגוי. מלבד רוחב המסעה שצומצם למרות המלצת המתכנן ג'ק ליש, קיימת טעות תכנונית בה ההתמזגויות אל האיילון וממנו גורמים את ההאטה המשמעותית ביותר שהרי ללא רמזור התנועה אינה אמורה לעמוד אלא לזרום .

העבודות הבלתי פוסקות בכביש, חלקן הגדול עבודות לתיקון ליקויים בתכנון ובביצוע, הזזת גשרים שהוצבו במקום הלא-נכון, סלילת מסילות רכבת שלא השאירו להן מספיק מקום בתכנון המקורי ובסך הכל כאמור , השקעה של כ 40 מיליארד שקלים, שמתוכם 5 מיליארד ירדו לטמיון בגלל תכנון לקוי. 30 שנות סלילה, טלאי על טלאי, שיטת המחלפים – ההתמזגויות.

גם בלי השכלה תעבורתית ,כל נהג מבין שאם התנועה זורמת באיילון בשני נתיבים ואליהם מתמזגים שני נתיבים נוספים,מהירות הנסיעה תפחת במחצית.

אם מהירות הנסיעה הרגילה בשעות העומס היא 30 קמ"ש בקטעי הרמפות – ההתמזגות, מהירות הנסיעה תואט ל 15 קמ"ש ואף תעמוד.

לפיכך המציאות מסמנת שתי בעיות ,האחת גודש תנועה כפול מהמתוכנן והשנייה שיטת ההתמזגות השגויה.

לאורך האיילון 15 מחלפים.בשעות העומס ריבוי כלי הרכב שמתכנס מהמחלפים אל האיילון הוא עצום ואינו מאפשר את הזרמת התנועה. קיימות חלופות שחלקן כבר לא יישים. למשל,

1. את הרמפות (ההתמזגויות) לא היה צריך במקור לסלול במפלס האיילון אלא במפלס אחר ולשלב את התנועה בהדרגה כשרק נתיב אחד משתלב לנתיבי האיילון. נכון להיום בנקודה זו ניתן לטפל רק בנתיבים המתמזגים ע"י הקטנת מספרם.

2. הרכבת הקלה העתידית, רכבת הפרברים והתכנית העתידית לתחבורה הציבורית בת"א, יפחיתו אמנם את השימוש באיילון – אך הפתרון קלוש מדי ומאוחר מדי ולא מספיק אפקטיבי.

3. הפרדה מפלסית לעומק – פתרון מסובך שיארך שנים רבות ועד שיסתיים לא יהיה אפקטיבי.

גם אם נניח למחדלי התכנון שגזלו מילארדים ונתעלם מהגבלות המהירות לאורך קטעים שנסתיימה בהם העבודה אך ההגבלות אינן מוסרות וגם אם נשכח שהגשרים לאורך האיילון נמוכים מדי,וגם אם נתעלם מהגבלת המהירות בהתמזגויות( לעיתים 50 קמ"ש) עם האיילון בו מותרת מהירות 90 קמ"ש עדיין נשאלת השאלה מה בדיוק מועילה לנו מערכת המצלמות שנתיבי איילון מתהדרת בה ושקרויה – בקרת תנועה.

איך בדיוק נתיבי איילון פועלים למראה הפקק שנראה על המסך.? איך ניתן לווסת את התנועה?

דומה שאתר האינטרנט של נתיבי איילון נועד להזהיר את הנהגים שלא להכנס לאיילון.

ומה אנו אמורים לעשות כשבאמצאה איילון דולק לפתע שלט ובו כתוב "גודש תנועה" בהמשך האיילון ? איך אנחנו אמורים לברוח ממנו בדרך קצרה?

דומה שמחדל האיילון הוא בכייה לדורות. הפרויקט אינו משיג את מטרתו ומלבד לפרנס חברות קבלניות ענקיות לאורך זמן רב אינו תורם לנו האזרחים מאומה.בל נשכח שכל המילארדים יצאו מכיסנו.

בפרוייקט האיילון מתוכננת השקעה כספית נוספת של כ 7 מילארד שקל עד שנת 2013.

הסוף לא נראה באופק – נעמוד עוד שנים בפקקים והאמת הכואבת: צוואר הבקבוק בהתמזגויות לא יבוטל גם כשהכביש יושלם בעוד 20 שנה, פחות או יותר.

ואם אין לנו פתרון והעתיד יהיה רע יותר מהעבר אולי ראוי לעיין שוב בדברי מנכ"ל נתיבי איילון לשעבר אריה בר,: "המדינה עשתה טעות נוראית, כשתכננה את הכביש של המדינה לפני 40 שנה.

אולי כדאי שיום בהיר אחד נעמיד לדין את האנשים שנקראים "מדינה" ושגרמו לבזבוז מיליארדים מהכיס של כל אחד מאיתנו ויתרה מכך שבנו מפלצת ללא תקנה !?